כשמדברים על נגישות אתרים בישראל, כמעט כל בעל עסק אומר את אותו משפט: "זה לא חל עליי, המחזור שלי קטן."
לרוב זה לא נכון. והפער בין מה שאנשים חושבים לבין מה שהתקנות אומרות הוא בדיוק המקום שבו נופלים.
שני רפים, לא אחד.
כאן מתחיל הבלבול, וזה בלבול שעולה כסף. התקנות מבדילות בין אתרים לפי תאריך ההקמה שלהם.
- אתר שהיה קיים לפני 26 באוקטובר 2017 — חייב בהנגשה אם הוא נותן שירות או מידע על שירות, והמחזור הכספי הממוצע שלו בשלוש השנים שקדמו עולה על מיליון שקלים. מתחת לזה — פטור אוטומטי, בלי צורך באישור.
- אתר שהוקם אחרי 27 באוקטובר 2017 — חייב אם המחזור הממוצע עולה על 100,000 שקלים.
תקראו את המספר השני שוב. מאה אלף שקל מחזור, לא מיליון. אתר שהוקם בחמש-שש השנים האחרונות, לעסק שמגלגל יותר ממאה אלף בשנה — חייב.
כלומר הרוב המכריע של האתרים החדשים בישראל חייבים בהנגשה, ורוב בעליהם משוכנעים שהם פטורים כי הם שמעו את המספר "מיליון" ולא בדקו לאיזה מקרה הוא מתייחס.
גם אם אתם כן פטורים — יש חובה שנשארת: לפרסם דרכי יצירת קשר נגישות לקבלת השירות.
מה התקן בעצם דורש.
התקן הישראלי ת"י 5568 ברמה AA הוא אימוץ של הנחיות WCAG הבינלאומיות של W3C. בפועל הוא מדבר על ארבעה דברים:
- ניגודיות — טקסט שאפשר לקרוא. יחס מוגדר בין צבע הטקסט לרקע, לא "נראה לי בסדר".
- ניווט מקלדת — אפשר להגיע לכל דבר באתר בלי עכבר, ולראות איפה אתם נמצאים.
- סמנטיקה תקינה — כותרות בהיררכיה נכונה, תגיות שמתארות מה הן, טפסים עם תוויות.
- טקסט חלופי — תיאור לכל תמונה, כדי שקורא מסך יוכל להקריא אותה.
שימו לב שכל הארבעה הם תכונות של הקוד, לא של המצגת. זה מוביל ישר לנקודה הבאה.
למה וידג'ט נגישות לא מספיק.
זה החלק שהכי הרבה עסקים משלמים עליו פעמיים.
וידג'ט נגישות — הכפתור הצף שמאפשר להגדיל טקסט ולהחליף ניגודיות — הוא שכבה שמולבשת על האתר. הוא משנה את מה שרואים. הוא לא משנה את המבנה מתחת.
אם האתר נבנה בלי היררכיית כותרות, בלי טקסט חלופי ובלי אפשרות ניווט מקלדת — הווידג'ט לא מתקן את זה. קורא מסך עדיין לא ידע להקריא את התמונות, ומשתמש מקלדת עדיין לא יגיע לתפריט.
הווידג'ט הוא תוספת שימושית, לא עמידה בתקן. מי שמוכר לכם וידג'ט כפתרון מלא — או שלא מבין את התקן, או שמעדיף שלא תבינו.
וזה גם מסביר את פער העלויות שרואים בשוק: הנגשה מקצועית מוסיפה בדרך כלל 1,000 עד 10,000 שקלים. הטווח הרחב הזה הוא לא שרירותי — להנגיש אתר קיים שנבנה בלי לחשוב על זה יקר, כי צריך לפרק ולבנות מחדש. לבנות אתר נגיש מלכתחילה כמעט לא מוסיף עלות.
הצהרת הנגישות — הסעיף שהכי נשכח.
מעבר לאתר עצמו, התקנות דורשות דף הצהרת נגישות. זה לא טקסט גנרי שמעתיקים — יש רשימה של מה שהוא חייב לכלול:
- רמת הנגישות שהושגה (למשל AA)
- באילו דפדפנים ובאילו כלים נבדק
- פרטי קשר של רכז הנגישות בארגון
- סיכום ההתאמות המרכזיות שבוצעו
- הסדרי נגישות במקום הפיזי, אם יש
- הסדרי נגישות באירועים, אם רלוונטי
- פטורים או הקלות שניתנו
- תאריך ההצהרה ותאריך העדכון האחרון
בלי הדף הזה, גם אתר נגיש לחלוטין לא עומד בדרישות. וזה גם הדבר הראשון שבודקים.
מה זה עולה לא לעשות.
שני מסלולים, ושניהם אמיתיים.
תביעות אזרחיות, כולל ייצוגיות. יש בישראל תרבות תביעות פעילה סביב נגישות אתרים, והיא לא מכוונת רק לתאגידים גדולים. הקנסות מגיעים עד 50,000 שקלים.
אבל לפני זה יש 60 יום. הליך יישוב המחלוקות מחייב הודעה בכתב והזדמנות לתקן לפני פנייה לבית משפט. מי שמקבל הודעה ומתקן בתוך החלון הזה — בדרך כלל מסיים את הסיפור שם. מי שמתעלם, לא.
מה לעשות עכשיו, בסדר הזה.
אם אתם לא יודעים איפה אתם עומדים, זה סדר הבדיקה שאני ממליץ עליו.
- תבדקו לאיזה רף אתם שייכים. מתי הוקם האתר — לפני או אחרי אוקטובר 2017? ומה המחזור הממוצע בשלוש השנים האחרונות? שתי השאלות האלה קובעות אם אתם חייבים בכלל.
- תבדקו אם יש לכם הצהרת נגישות. אם אין — זה הפער הזול והמהיר ביותר לסגור.
- תבדקו אם יש רק וידג'ט. אם התשובה כן ואין מעבר לזה, אתם משלמים על תחושת ביטחון ולא על עמידה בתקן.
- תנווטו באתר שלכם עם Tab בלבד. בלי עכבר. אם אתם לא מצליחים להגיע לתפריט או לשלוח את טופס יצירת הקשר — זו התשובה.
הבדיקה האחרונה לוקחת שתי דקות ולא עולה כלום, והיא בדרך כלל מגלה יותר מכל דוח.
נגישות היא לא סעיף שמוסיפים בסוף — היא תכונה של איך שהאתר נבנה. וזו הסיבה שהיא כלולה בכל מה שאנחנו בונים, ולא נמכרת כתוספת: אתר שנבנה נגיש מההתחלה כמעט לא עולה יותר, ואתר שלא — עולה פעמיים.